אני מגדיר עבודה זו כמיצב משום שהחוויה של העבודה היא של סיטואציה במרחב, של סביבה. אין בעבודה מצב סטאטי נתון ומתמשך בו אני משמש כאובייקט בתוך מכלול. סיטואציה של חשיפה מוקצנת ושל חוסר אונים מוקצן. העמדה של הקהל הופכת לעמדה של עליונות, של פיקוח ובחינה. כמו גל. הקרשים יוצרים ותוחמים חללים חדשים. נוצרת חלוקה ופרגמנטציה של החדר המדגישה את הנוכחות של הגוף כאחד.כבלתי ניתן לחלוקה.